עבודה לרופאים – בתנאים הולמים

פעם, החלום של כל אמא היה שהבן שלה יהפוך לרופא (או שהבת תהפוך לרופאה, כמובן). רופאים היו האליטה של החברה, זכו לכבוד ויוקרה על עבודתם החשובה – ולצד הכבוד גם מתנאי עבודה הולמים. ההשקעה הרבה בדרך לתואר המיוחל "דוקטור" – ציונים גבוהים כבר בתיכון, פסיכומטרי בשמיים, שבע שנות לימוד תובעניות כשמתוכן שנה אחת של סטאז' מפרך – השתלמה, לא רק לרופאים אלא גם לחברה כולה שנהנתה משירותי בריאות ברמה גבוהה.

אבל כיום המצב שונה, ומי שמגשים את החלום (שלו או של אמא שלו…) והופך לרופא מגלה מציאות קשה, מתישה ומתסכלת.

אחד מכל תשעה רופאים ישראלים עובד בחו"ל

ישראל, מגלים לאכזבתם הרופאים הטריים, הולכת ומתדרדרת מבחינת רמת הרפואה הציבורית: התקנים לא מספיקים, המשמרות ארוכות הרבה מעבר לרצוי ויוצרות לא מעט מצבים שבהם עקב העייפות העצומה עלולות להתבצע שגיאות הרות גורל, ובאופן כללי רמת השירות המוענקת לאזרחים מתדרדרת בהדרגה והדבר יוצר תסכולים מצד החולים וקרובי משפחתם, תסכולים שמובילים לא אחת למצבי עימות בלתי נעימים בבתי החולים.

אין זה פלא שלא מעט רופאים מעדיפים לעבוד בחו"ל: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשיתוף עם משרד הבריאות, ערכה בשנת 2008 סקר – ותוצאותיו מגלות כי אחד מכל תשעה רופאים ישראלים מצא עבודה בחו"ל.

עבודה בחו"ל הופכת משאת נפש הן לרופאים צעירים והן לרופאים מומחים, כאלה שעברו תקופת התמחות של בין 4 ל- 6 שנים, תובענית לא פחות מהשלב הראשון בלימודי הרפואה, ומצאו עצמם גם הם עובדים במערכת שאינה מתגמלת כהלכה ולא מאפשרת להם למצות את יכולותיהם. הפתרון, כאמור: עבודה בחו"ל, למרות הרצון ההתחלתי להעניק שירותי רפואה איכותיים לתושבי ישראל וכמובן הקושי הכרוך בניתוק מהארץ, המשפחה והחברים.

קנדה – וגם גינאה המשוונית

בעולם שהופך לכפר גלובאלי, ואולי כבר הפך לכזה, ישנן לא מעט אופציות לרופאים ישראלים המעוניינים לעבוד בחו"ל.

אופציה פופולארית במיוחד היא קנדה, אחת המדינות המתקדמות בעולם שכלכלתה איתנה, רמת השירותים הציבוריים בה גבוהה, קליטת מהגרים היא חלק בלתי נפרד מה-DNA שלה וכבונוס חביב היא מציעה גם כמה מהנופים היפים בעולם.

אפשרות אחרת, מומלצת לא פחות, היא עבודה בצד השני של העולם, בבתי החולים שמפעילה החברה של ירדנה עובדיה בגינאה המשוונית.

לכאורה מדובר בהתמודדות לא הוגנת: מצד אחד, המדינה השנייה בגודלה בעולם מבחינת השטח ואחת הכלכלות החזקות – ומצד שני מדינה קטנה (שטחה הוא ה- 146 בעולם בגודלו) שלפני חמישים שנה עדיין הייתה שייכת לספרד ורק מתחילה להתפתח.

אבל עבודה בחו"ל באחד משני בתי החולים שיזמה והקימה יש מאין ירדנה עובדיה במדינה שהמנונה הלאומי מכריז "בואו נצעד בדרך" מעניקה לרופאים דבר חשוב מאוד: תחושת שליחות וידיעה מוחלטת כי הם מעניקים תרומה אמיתית לעולם – וכמה אנשים קמים בבוקר לעבודה עם ידיעה שכזו?

בתי החולים של ירדנה עובדיה – שליחות מתגמלת

ירדנה עובדיה הקימה עד כה שני בתי חולים בגינאה המשוונית, הראשון שבהם הוקם בעיר באטה שמהווה את המרכז הכלכלי והתרבותי של המדינה, והשני בבירה מלאבו (שאגב, שוכנת על אי).

שני בתי החולים מעניקים לתושבי גינאה המשוונית (וגם מדינות אפריקאיות אחרות) הזדמנות נדירה ליהנות משירותי בריאות בסטנדרטים מתקדמים במיוחד – בעיקר הודות לנוכחותם של מיטב הרופאים הישראלים כמו גם אנשי מקצוע מעולים אחרים בתחום.

הרופאים שבוחרים בבתי החולים של ירדנה עובדיה כמקום עבודה בחו"ל זוכים לא רק לתחושת השליחות שתורמת רבות לערך העצמי שלהם ולסיפוק מהעבודה, אלא גם לתנאי עבודה מצוינים, זמן פנוי בשפע ושכר מכובד כיאה למי שעוסקים במלאכת קודש.