כל מה שתרצו לדעת על הצייר המוכשר יוחנן סימון

יוחנן סימון נולד בגרמניה בשנת 1905, הפך בגיל צעיר לצייר מוערך, עלה לארץ ב-1936 והפך לקיבוצניק – אולם עד מהרה הכישרון הייחודי שלו התבלט וסימון זכה לקריירה אמנותית מגוונת לאורך כמה עשרות שנים עד פטירתו ב-1976.

כמו כל אמן בעל כישרון בסדר גודל שכזה, יצירותיו של סימון ממשיכות לחיות ולזכות לביקוש ער גם כיום, כ-40 שנה לאחר מותו, ובלא מעט מוזיאונים, גלריות וכן בתי מכירות פומביות תוכלו למצוא אחד או יותר מציוריו.

קראו כאן עוד על יוחנן סימון.

ציורים בגיל 5, תערוכת יחיד בגיל 30

כבר בגיל 5 החל סימון לרשום ולצייר, כשבגיל צעיר המוטיבציה העיקרית הייתה להשלים את היצירות במהירות הרבה ביותר האפשרית כדי לצאת ולשחק כדורגל. לאחר ילדות נינוחה בברלין של לפני עליית הנאציזם, נרשם סימון ללימודי רפואה, שכן הוריו לחצו עליו לעשות זאת, אולם כעבור שנה הבין כי ליבו שייך לאמנות ועבר ללמוד אמנות במספר מוסדות נחשבים של אותה תקופה (הפקולטה לאמנות באוניברסיטת ברלין, האקדמיה לאמנות בפרנקפורט, ביה"ס לאמנות יפה בפריז). כבר בגיל 30 הציג סימון את יצירותיו במסגרת תערוכת יחיד מוערכת להפליא בגלריה בפריז – ולכולם היה ברור כי עתידו בעולם האמנות מובטח.

העלייה לארץ, המעבר לחיי הקיבוץ

אירופה של שנות ה-30 הסיטה חיים רבים ממסלולם המתוכנן וגם חייו של יוחנן סימון קיבלו תפנית משמעותית כשבשנת 1936, שנה בלבד אחרי תערוכת היחיד שלו שזכתה לשבחים כה רבים, הוא עלה לארץ ישראל.

סימון הגיע לארץ ישראל כדי להקים שבועון חדש, מצויר ומצולם, עבור "הארץ", אולם העיתון בדיוק עבר לידי זלמן שוקן וזכרון הדברים עם סימון לא כובד. העולה החדש הגיע לגן שמואל והפך לקיבוצניק שממעט לצייר ושקוע כולו בשגרת היומיום הקיבוצניקית.

החיבור המוצלח בין הקיבוץ לציור

אבל גם בקיבוץ אי אפשר היה להתעלם מהכישרון של סימון, וכך הוא תועל לטובת התנועה הקיבוצית. בין השאר צייר סימון כרזות שונות עבור "השומר הצעיר" ושלל ציורים שבהם מתוארים הקיבוץ במלוא הדרו, המשפחתיות הנעימה שבו ועבודת האדמה.

לאחר הקמת המדינה גויס הכישרון של סימון גם לטובת מטרות לאומיות, וכך למשל הוא זה שצייר את הכרזה הרשמית ביום העצמאות ה-1 של מדינת ישראל ב-1949, ושנה לאחר מכן את הכרזה של ה-1 במאי, מועד שבאותה תקופה היה רב חשיבות עד מאוד.

ציורי הקיר המפורסמים

עוד לפני שעלה לארץ ישראל, הגיע סימון לארה"ב, שם בין השאר התוודע לצייר המקסיקני המוכשר דייגו ריברה. ריברה, שהתפרסם בעיקר בזכות ציורי קיר מרהיבים, עבד אז על "אדם בצומת דרכים" – ציור קיר ענקי במרכז רוקפלר (שאגב, אנשי המרכז בחרו בסופו של דבר להרוס אותו בגלל שדמותו של לנין שולבה בו) – וסימון הושפע ממנו מאוד.

דוגמה אחת מני רבות לציורי הקיר המוערכים של סימון – שאגב, חקר לעומק את התחום כדי ליצור ציורים שיחזיקו מעמד גם בתנאי האקלים הייחודיים של מדינת ישראל – היא "נוער בקיבוץ". באופן מעט פרדוקסלי יצירה זו צוירה דווקא בדרום אמריקה, שם שהה סימון עם אשתו (השנייה), אם כי כעת היא שוכנת בקיבוץ גן שמואל, אליו הועברה כשבית הספר שבו צויר הציור במקור ניצב בפני הריסה.

מגוון רחב של סגנונות

לאורך הקריירה בת הכמעט חצי מאה של יוחנן סימון הוא ביצע מספר מעברים סגנוניים: לאחר העלייה לארץ ישראל הוא עבר מהסגנון המודרניסטי והחל לצייר בסגנון הריאליזם הסוציאליסטי, בשנות ה-50 של המאה הקודמת, לאחר שנפרד מאשתו הראשונה ועבר מהקיבוץ לתל אביב, עבר לסגנון מודרני מופשט ומלא צבע ואופטימיות, ומעבר נוסף היה אל הסוריאליזם נוסח מירו.